המרכז הישראלי לרדיפת כתות מנצל יש לומר ביעילות לא מעטה תכונה מאוד בסיסית שטבועה בכל אחד מאתנו. וזה הצורך להלשין, לרכל ולהתלונן על כל אדם שאנו תולים בעצם קיומו ובאורחות חייו את האשם באומללותנו שלנו. ואת מי בעיקר אנו נוהגים להעלות על המוקד? כמובן, את בני משפחתנו הקרובים ביותר. בדרך כלל אנו עושים זאת מול הפסיכולוג שמשמש כמאין קברות צדיקים בעטיפה מודרנית (בלי לזלזל לא באלו ולא בזה). ומה עושים במרכז לרדיפת כתות? נכון, בדיוק את אותו הדבר, באים לחסל חשבונות עם בני משפחה. רק שכאן חוץ מזה שזה לא עולה שלוש מאות שקל לשעה גם אין שום פיקוח מקצועי או אתי מטעם המדינה ששמה מתנוסס בגאון במיתוג של השריד המאובן הזה של האינקוויזיציה האכזרית שרדפה יהודים רק משום היותם. בואו ניקח לדוגמה את הכת שהיה עליה הכי קונצנזוס במכונת התעמולה התקשורתית, הכת של גואל רצון. אינספור מילים נכתבו בעיתונות ואינספור כתבות טלוויזיה שודרו על אותן נשים 'אומללות' שנלכדו באותה כת. וייתכן שנאמרו גם הרבה דברים נכונים, אבל כמו שאומרים ב 'מצב האומה'…. "כן, אבל…" אף אחד לא טרח לספר לנו מאיזה בתים, מאיזה משפחות, מאיזה הורים ומאיזה אחים ברחו אותן נשים. אופס. איני יודע אם הן היו מאושרות או אומללות בחייהן עם גואל, אבל אני משוכנע שאת ההתעללות הנפשית ואף המינית הן חוו הרבה לפני שהכירו אותו. אבל המרכז הישראלי לרדיפת כתות, שהוא שלוחה של הכת החרדית בתחפושת חילונית רודף למעשה כל דבר שזז: שלושה תימהונים יתקבצו יחדיו ללמוד מסורות זן בגליל – הוא ירדוף אותם. קבוצה של חובבי שירה אינדיאנית יתאספו סביב מדורה בנגב במקום להיות זומבים מול הטלוויזיה – הוא ירדוף אותם. כל דבר, בין אם זה תנועות עולמיות אדירות כמו האימאן, עדי יהווה, המדיטציה והסיינטולוגיה, ובין אם זה זרמים לא אורתודוקסיים ביהדות כמו הקבלה – לכולם הוא ימרר את החיים.
ולכאן הגיעה גורו פנינה שפיגל, עם רשימות שחורות של בני משפחה של אלו שהעזו להפנות את גבם לכת ההרסנית שלה, ביודעה היטב שהמכונה המשומנת של המרכז כבר תעשה בשבילה את מלאכת הוידוי, הקטלוג, ההלשנה, גזר הדין והבגידה. והכול בחסות הממסד.